יום שישי, 17 ביולי 2015

מסתבר שקוראים לה סימה

כשהגענו לבית קפה, היא כבר הייתה שם. עמדה ליד השולחן, כאילו נעצרה לרגע ותכף תלך.
קיוויתי שתלך, היא הייתה דוחה. גוף מלוכלך רזה להחריד, פה כמעט ללא שיניים, ציפורניים ערוכות שחורות. 
ציירנו אותה מהר. חשבנו תכף תלך, אבל היא דווקא דגמנה. 
נראה היה שנהנת מצומת לב. שלא מביכים אותה המבטים. 


כל עוד הסתכלתי עליה יותר לא יכולתי שלא לחשוב: 
מי היא? מה הביא אותה למצבה? איפה היא ישנה?
בטח פעם היא הייתה ילדה אהובה של אמא, ילדה יפה...

























ברגע כלשהו היא פתאום אמרה: "חיים הם קשים". 
קול שלה היה עדין למפתיע.

לאחר שפרסמתי את הציורים התברר, שקוראים לה סימה. שכולם מכירים אותה, ושהיא הייתה כמה פעמים בהריון.




יום שני, 6 ביולי 2015


הרישומים שלי מלאביט - הבימה Sketching with the Urban Sketchers at Cafe Loveat, Tel aviv








עוד סיפורים מלאביט

הינה כמה סיפורים ששירבטתי בבית הקפה לאביט, בזמן המפגש האחרון שלנו ביום שישי.
כשבאים לאותו בית הקפה שוב שוב כדי לצייר (ולשתות, כמובן!), מרגישים לגמרי בבית - כל כך כיף! 
כל המשפחה מאכילה את התינוק

שתי חברות מדברות על האמנות ומשמעות החיים


זוג מדבר על הטיולים

הבחורה הכי יפה בלאביט

יום שלישי, 30 ביוני 2015

יציאת שירבוט בקפה לאביט הבימה

ביום שישי נפגשנו ל יציאת שירבוט - sketchcrawl - בקפה לאביט הבימה. שלא כבפעמים קודמות - בגלל החום בחוץ - נשארתי בבית הקפה ורשמתי דמויות מסביב. היה כיף.




יום חמישי, 25 ביוני 2015

שרבוטי קיץ

יצאנו כל המשפחה לטיול בצפון על מנת לברוח מן החמסין הגדול לפני שבועיים. כאשר הגענו לאגמון החולה הסתבר שהטמפרטורה 40 מעלות. אולם היה יבש.עצרתי לשירבוט הנוף היפה וציפורים נעמדו לידי על מנת לראות מי המשוגע המשרבט בשמש היוקדת.לאחר מכן ברחנו לנחל שניר בתקווה ששם יהיה יותר קריר. היה אותו חום -רק  הרבה יותר לח. תרנגול יצא לבדוק מי המשוגע המשרבט ב 40 מעלות בלחות 80%.
לבסוף חזרנו הביתה לחמסין והלחות של הרצליה. הכלבה סילי לא הבינה מדוע אני משרבט בכזה חום וכזו לחות. הסברתי לה שאורבן סקצרים משרבטים בכל מזג אוויר. על מנת להתאושש מן החום הלכנו לקונצרט בכנסיית עמנואל הממוזגת. היה קריר אולם מעט משעמם. אז שירבטתי את המקהלה.



                         אגמון החולה . ציור דיגיטאלי NOTE4  של סמסונג



בנחל שניר


                                 הכלבה סילי. עיפרון.



                                         שירת המקהלה . דיגיטאלי NOTE4

יום שבת, 20 ביוני 2015

נגיד

נגיד עיתון מכובד מראיין אותי. 
נגיד "הארץ".
שואלים:
"מה הסיבה לכך 
שהבחירה הצבעונית שבא את נוקטת (המילה לא מתאימה, אבל נגיד)
כה מצומצמת?
זה מראה על תקופה מסוימת בחייך? 
אולי כוונתך לסכסוך בין שני העמים? (נו, שני עמים, שני צבעים)
את עדיין אוכלת בשר? 
אם כן (כן)
אז אולי יש קושי חבוי כלשהו 
היוצא בדרך הזאת?

אני אסמיק
(לא אני לא)
ואגיד:
"אממ...העניין הוא פשוט מאוד.
עצלנות.
עצלני לי לגרור איתי את התיק
מלא בחומרים, צבעים, לורדים, עפרונות, דיויים,
ואפילו אם הבאתי אותם 
אז עצלני לי לפתוח את כל הקופסאות והקלמרים.
שני צבאים, שני עמים - וגמרנו.
פשוט וקצר.

מישהו רוצה לראיין אותי?